מגה-קולון בחתולים הוא מצב קיצוני ואינו הפיך בו המעי הגס (הקולון) רחב מהרגיל והתנועתיות בו ירודה. מצב זה לרוב מלווה בעצירות. נראה כי הסיבה היא בעיה בשרירים החלקים של המעי.

עצירות היא סימן קליני היכול להיגרם מחסימה על ידי גוף זר (כמו כדורי שיער או גידול), אכילת עצמות, מחלה עצבית או היצרות האגן. ברוב המקרים טיפול תרופתי הינו יעיל ומספק, אך לעיתים, ישנה חזרתיות שעלולה להיגמר בעצירות חמורה מאוד. עצירות חמורה שכזו, נגרמת כשהמעי כולו מתמלא בכמות רבה מאוד של צואה יבשה וקשה, שלחתול ממש קשה להוציא. ככל שהצואה נמצאת במעי זמן רב יותר, הצואה נעשית אף קשה ויבשה יותר. מקרים חוזרים ונשנים של עצירות חריפה עלולים להוביל למגה-קולון.

הגורמים למגה-קולון

רוב המקרים של מגה-קולון קורים ללא סיבה מוגדרת. סיבות נוספות כוללות היצרות של האגן, פגיעה עצבית ואחוז קטן נגרם בגלל בעיה מולדת בעמוד השדרה באזור האגן, סרטן המעי או סיבוכים הקשורים לפגיעות אגן ולשברים ישנים.

 גורמי סיכון

מגה-קולון, לרוב נראה בחתולים בוגרים בסביבות גיל 6 שנים. רוב המקרים מדווחים בזכרים ורובם בעלי משקל עודף. חתולים עם בעיה של עצירות חוזרת נמצאים בסיכון גבוה יותר.

 מניעה

מניעה של מגה-קולון הינה קשה. חתולים שמועדים לסבול מעצירות יכולים להיעזר בתוספת של סיבים תזונתיים כמו פסיליום או פרובפייבר, חומרי סיכוך כמו לקטולוז ו/או חוקנים.

 היסטוריה וסימנים קלינים

יש לפנות אלינו כשהחתול מראה קושי וכאב במתן צואה, דם בצואה, מעבר של כמות קטנה של צואה יבשה וקשה. סימנים כלליים של מחלה כמו חוסר תיאבון, עייפות, חולשה, איבוד משקל כאב בטני והקאה יכולים להופיע גם כן.

 מה נצפה למצוא בבדיקה הפיזיקלית?

רוב החתולים ישמרו על מצב רוח טוב, אך אלו שסובלים מעצירות כרונית עלולים להיות "מדוכאים" הודות לשינויים מטבוליים בגוף וימעיטו בטיפול וטיפוח עצמי.  כמו כן, החתול עלול להיות מיובש. במישוש בטני נרגיש, לרוב, מעי מלא בצואה קשה. מומלץ לבצע צילום רנטגן על מנת לשלול אפשרות של גידול בבטן, ועל מנת לאמוד את חומרת העצירות וכדי לקבוע האם קיים גורם סיכון כמו גוף זר, מסה, או שבר באגן.

בבדיקה רקטלית ניתן לעיתים להרגיש בהיצרות בתעלת האגן,  בשברי אגן ישנים, בגידול רקטלי, בהיצרות וכמובן בצואה קשה ויבשה.

 בדיקות נוספות-

ספירת דם– עליה בתאים הלבנים תחשיד על דלקת או זיהום

ביוכימיה- לעיתים נוכל לראות עליה בחלבונים, דבר העלול לנבוע מהתייבשות, אשלגן נמוך מאוד או סידן גבוה מאוד.

תירואיד- לעיתים מומלץ לבדוק את פעילות בלוטת התריס כדי לאבחן תת פעילות של הבלוטה שיכולה להוות גורם ראשוני.

 הטיפול

כיוון שמגה-קולון הינו בעיה בתפקוד השרירים החלקים של המעי, המטרה בטיפול היא לשמור על צואה רכה ולשפר את תנועתיות המעי על ידי מתן תרופות שמשפרות את ההתכווצויות של אותם שרירים.

 טיפול בבית החולים

במקרים כרוניים לרוב ניתן נוזלים ונבצע חוקן. לאחר הוצאת הצואה נמשיך את הטיפול במתן חומרי סיכוך ותרופות להגברת תנועתיות המעי.

ניתוח בו תוכן המעי יוצא באופן כירורגי, יבוצע במקרים בהם הטיפול התרופתי לא השיג תוצאה מספקת.

 המשך הטיפול בבית

מזון הוא החלק החשוב ביותר בטיפול. הוספה יומית של סיבים תזונתיים מאפשרים ספיחת מים לצואה, מרככים אותה ומאפשרים יציאה קלה. לכן, אנו ממליצים על פסיליום ועל דיאטה בעלת כמות סיבים גבוהה לחתולים אשר סובלים ממגה-קולון. לעיתים יש צורך במתן תרופות המסייעות להגברת תנועתיות המעי וכן תרופות לטיפול בתת בלוטות התריס במידה וזו אובחנה.

על הבעלים לשים לב כי בימים לאחר שחרור החתול הביתה, הוא אכן מצליח לתת צואה ללא כאב או מאמץ ולא סימני דם.

 בברכה,

בית חולים לחיות שדמה