ישנה חשיבות רבה לקשר שנוצר בין גור כלב וחתול לבין אמו הביולוגית ומאוחר יותר בין הגור לבין הגורים האחרים בשגר, ולכן נשאף שלא להפריד אתן הגור מאמו עד גיל 7-8 שבועות.
 

גור שגדל בתנאים נכונים, מתפתח להיות בוגר ויציב רגשית, מסוגל לתת אמון בסיסי בקשר עם בני אדם ובעלי חיים אחרים (במידה וגדל בסביבת בני אדם ושאמו נתנה אמון בבני אדם).
 

הגור שאומץ על ידינו רואה בנו, בעליו, חלק מהלהקה החדשה שלו, ומחפש באופן טבעי את אמו ואת ראש הלהקה. מנגנון מולד טבעי זה נקרא "החתמה" וגורם לגור לראות בנו את "הוריו" ובעצמו "ילד" נוסף במשפחה.
 

אופן התייחסותנו לגור בשנה הראשונה לחייו ישפיע מאוד על עיצוב אופיו בעתיד.

חשוב שנהיה זמינים לצורכי הגור, אך חשוב גם לא להגזים מדי ולאפשר לגור להתמודד גם עם תסכולים שיאפשרו את התבגרותו והפיכתו לבוגר עצמאי.
 

הקפדה  על מספר כללים בסיסיים, תגרום לגור לראות בנו מטפלים יציבים (כלומר, בעלי התנהגות יציבה). חשוב להקפיד על קיום שגרת יום נכונה הכוללת: מתן ארוחות סדירות ובכמות שאינה מופרזת, פעילות גופנית הכוללת משחק מדי יום, הברשות וליטוף -חיזוקים חיוביים בעבור מילוי פקודות. יחד עם זאת יש להציב לגורים גבולות. כלב שיודע את מקומו הוא כלב רגוע שאינו תוקף/ נושך את בעליו.
 

אצל גורי כלבים חשוב להקפיד על שגרת טיולים. השגרה החיובית אומרת לגור שישנה מסגרת משפחתית אוהבת שדואגת לו, אך לא מאפשרת לו לעשות כל מה שהוא רוצה.

כך יגדל הגור לפרט בוגר יציב רגשית, שירצה להיות בקרבינו וידע לתת אהבה ולקבל אהבה. גורי הכלבים יתפתחו לכלבים שמחים וממושמעים שמעניקים אהבה ושמחה לבעליהם ולא ,חלילה, לכלבים הסובלים מחרדת נטישה.
 

לסיום, כללים אלו פשוטים ליישום. איננו צריכים להיות ההורים המושלמים וכמו בגידול ילדים חשוב מאד להמנע, ככל הניתן, מטעויות.
 

זכרו כי כלב הוא בעל חיים שחי בטבע בלהקה וצריך לדעת את מקומו במשפחה.
 

זכרו כי הקפדה על כללי הגידול בתקופת התבגרות הגור תמנע דפוסי התנהגות לא רצויים כגון: פחדנות, תוקפנות, חרדת נטישה ועוד, ותאפשר לפתח מערכת יחסים חיובית בין הגור לבעליו הכוללת משמעת, הבנה, הערכה הדדית והנאה לשנים רבות.